הגורמים המחוקקים באירופה חלוקים בדעותיהם על מידת ההגנה שיש לתת לגולשי האינטרנט מפני הרשויות. אדגר הובר המפורסם, שעמד בראש ה-FBI, הפעיל מערכת מעקב (Cointelpro) שחדרה לפרטיותם של יחידים, ובהם מתנגדי המלחמה עם הרוסים, פעילים בקו-קלוקס- קלן, אנשי הפנתרים השחורים ועוד.
לאחר מותו וחשיפת פעילות זו במלואה הוגבלה הרשות, והגבלה זו נשמרה בקנאות רבה על ידי גופים ממשלתיים וציבוריים מאז שנות השבעים ועד ל-11 בספטמבר השנה. ובכל זאת, בהשוואה בין ההגנה על פרטיות שקיבל הגולש האמריקאי לבין זו של הגולש האירופאי, נראה האחרון מוגן הרבה יותר.
ההגנה שסיפקה הדירקטיווה האירופית היתה מוגדרת וברורה והקשתה על חברות האינטרנט האמריקאיות לפעול באירופה. בארה"ב היתה הנטייה להשאיר את השמירה על הפרטיות לגופים הפועלים בשוק. הלחץ שהופעל על חברת דבל קליק הוא דוגמה טובה להצלחת גישה זו (דבל קליק היא חברת הפרסום מהגדולות ברשת. רצונה לבצע חיתוכים של מאגרי מידע גדולים כדי לקבל תמונה מורחבת ועשירה יותר על הגולשים הקים קול זעקה, שהרתיע את החברה וגרם לה לסגת מתוכניתה זו).
ההבדלים בין אירופה לארה"ב הובילו להסכם ולפיו חברות אמריקאיות הפעילות באירופה (הקשורות לאיסוף מידע על הגולשים) מתחייבות לפעול בהתאם לדרישות האירופאיות, כשמשרד המסחר האמריקאי מעורב. ההגנה שסיפקה הדירקטיווה האירופית היתה מוגדרת וברורה והקשתה על חברות האינטרנט האמריקאיות לפעול באירופה לאחר התקפת הטרור בארה"ב, כדי להקל על המלחמה בטרור, פנה הנשיא בוש לפרלמנט האירופי בבקשה "לאשר שמירת מידע קריטי לזמן סביר". הפרלמנט למעשה דחה את בקשתו זו של הנשיא ואישר (בתחילת נובמבר) טיוטת חוק המקשה על הרשויות להשיג מידע על הגולשים.
למעשה, כדי שיתקבל חוק כלל אירופאי צריכים שני גופים לאשר את הטיוטה. האחד, במקרה זה, הוא מועצת כל שרי התקשורות של המדינות החברות והשני הוא הפרלמנט האירופי. נושא הגישה של הרשויות למידע עלה עוד לפני ה-11 בספטמבר, אבל בעקבותיו ובעקבות השינויים הדרסטיים במעורבות הממשל האמריקאי, התחדדה נקודה זו עוד יותר. מועצת השרים והפרלמנט חלוקים בדעותיהם על ההגנה והגישה שיש לתת לרשויות. המועצה מציעה שהמידע על הגולשים ישמר על ידי ספקי האינטרנט לתקופה ארוכה יותר מזו הדרושה לקביעת חיוב השרות שקבלו. למעשה המועצה היא זו שמציעה את החוק והפרלמנט אמור לאשר, אלא שהפעם סביר להניח שיהיה מאבק בין שני הגופים על הגדרת הזמן הסביר.
בהצעות ובדיונים של המועצה שנערכו בשבוע שעבר, אפשר היה לגלות קו נוקשה יותר מזה שנשמע לפני ה- 11 בספטמבר. הנציג הפיני, ארקי ליקנן, האחראי לחוקי הגנת המידע בעידן הדיגיטלי באירופה, התקרב בסוף השבוע האחרון לדעת הפרלמנט וטען שלמרות ההבנה שיש לגלות לצורכי הרשויות, אסור להזניח את חשיבות הפרטיות. זה כנראה מה שינסו שני הגופים לעשות: לאזן ולמצוא את דרך הזהב בין הגנה על הגולשים לחשיפתם לרשויות החוק.
השבוע אמור הפרלמנט לדון בנושא, להחזיר, לשנות ולהגיע לכלל נוסח מוסכם. ליקנן צופה שהתהליך יסתיים בתחילת השנה הבאה ויגיעו להגדרה של זמן סביר. למרות שהשבוע יוצג מסמך אחד מוסכם בפני הפרלמנט, היו הבדלים בין השרים בנקודות המוצא שלהם.
בריטניה, שוודיה וגרמניה הציעו נוסחים הפוגעים יותר בפרטיות בעוד שהולנד ואיטליה ניסו למזער פגיעה זו. מובן שעם אישור הפרלמנט האירופי את הצעת החוק, הוא יחייב את כל החברות באיחוד והן תצטרכנה לפעול לחיקוק מתאים בארצן.
עם כניסת החוק לתוקף, יהיו כל ספקי האינטרנט חייבים לעמוד בו. סביר להניח שרוב האוכלוסייה האירופית מקבלת את שירותי האינטרנט מחברות מקומיות. השאלה שתתעורר היא אם ובאיזו סמכות יוכלו לאכוף את החוק האירופי על ספק אינטרנט חיצוני. למעשה שאלות אלו התעוררו באכיפת חוקי הפרטיות של הדירקטיווה. חברות אמריקאיות שרצו לפעול באירופה, הבינו שעליהן לשתף פעולה. כאן, מנוף הלחץ על ספקית אינטרנט חוץ אירופאית, הוא קטן יותר.
סביר להניח שהלחץ יבוא מתוך המדינות בהן פועל הספק, כשעל כל הממשלות יופעל לחץ בינלאומי בנושא. האם נצליח לסגור את כל הרשת? האם תיהפך זו לדרישה של הרשת עצמה? קשה לדעת. למעשה ספק אחד שלא יעמוד בדרישות, יאפשר לכל משתמש שירצה להתקשר אליו, והרשת פתוחה ומעשיו לא ניתנים למעקב יותר משהם ניתנים היום. ד"ר מקסים ארבל מתמחה בממשק שבין החוק והטכנולוגיה, חוקר ויועץ. כל המידע הנכלל במאמר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על המשתמש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על המאמר. המחברים והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ו/או המשתמשים באתר. הכותב והחברה בה הוא מועסק עשויים להחזיק בניירות ערך שונים, לרבות בניירות ערך המוזכרים בכתבה זו. בכל מקרה, אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך.