ד"ר (מינהל עסקים) מקסים ארבל, עו"ד
היטל השבחה הינו מקור לתלונות רבות כנגד הוועדות המקומיות המטילות אותו על פי הכללים שנקבעו ואינם בדיוק ממסים את מי שנהנה מאותה ההשבחה. הדיון סביב הגדרת "ההנאה" מורכב. יש המגדירים זאת "כמי שניצל את ההשבחה", דהיינו, אם מותר לבנות בריכה, בנה, ואם מותר להוסיף חדר על הגג הוסיף. החוק, כפי שהוא בזמן כתיבת שורות אלו מגדיר זאת כמי שבזמנו (בזמן היותו הבעלים) שונתה התוכנית.
הגיון החוק אומר שאדם הקונה נכס מתבסס בשיקוליו על המותר והאסור לעשות באותו הנכס. וכך, אם יודע שמותר לבנות בריכה, לצורך הדוגמא, יסכים לשלם יותר ואז המוכר נהנה ממחיר גבוה יותר. מי שבתקופתו אושרה ההשבחה, האישור לבנות בריכה, טוען שהוא לא מעוניין לבנות, ובהרבה מקרים, לא יכול לבנות, אלא אם יהרוס את ביתו ויבנה אותו מחדש. ומכאן ההגיון של בעל נכס שכזה שהוא אינו צריך לשלם היטל זה.
בית המשפט העליון דן בשאלה קרובה, המצביעה על הכיוון המחשבה של מערכת המשפט שהחלה לבדוק איך להתמודד עם הסוגיה שהועלתה כאן. הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט היתה מעט שונה. שם דובר על תכנית ארצית המשביחה נכסים שמתוארים על ידה, והשאלה מתי צריך לשלם את היטל ההשבחה לוועדה המקומית (לרשות המקומית).
בית המשפט פסק שתכנית מתאר ארצית (תמ"א) שאינה "קונקרטית דיה", המועד הקובע לשומת היטל ההשבחה, הינו המועד שבו זכתה התכנית למימוש קונקרטי במקרקעין ספציפיים, או במלים אחרות מועד בו אישרה הוועדה את בקשת היתר הבניה. [ברמ 505/15]
מה ניתן ללמוד? – עקב סכומי הכסף הגדולים הקשורים להיטל ההשבחה מומלץ לבדוק עד כמה תכנית התמ"א קונקרטית בבדיקת עלויות הפרויקט ולהתחשב במועדי התשלום.
מקסים ארבל, משרד עורכי דין רחוב התדהר 17, ת.ד. 4379 רעננה
צור קשר – office@arbel-law.co.il 09-7441699
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.